תנ"ך על הפרק - יהושע ו - מדוע החרים יהושע את יריחו? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע ו

193 / 929
היום

הפרק

כיבוש יריחו, הצלת רחב, קללה למי שיבנה מחדש את יריחו

וִֽירִיחוֹ֙ סֹגֶ֣רֶת וּמְסֻגֶּ֔רֶת מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֥ין יוֹצֵ֖א וְאֵ֥ין בָּֽא׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי בְיָֽדְךָ֔ אֶת־יְרִיח֖וֹ וְאֶת־מַלְכָּ֑הּ גִּבּוֹרֵ֖י הֶחָֽיִל׃וְסַבֹּתֶ֣ם אֶת־הָעִ֗יר כֹּ֚ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה הַקֵּ֥יף אֶת־הָעִ֖יר פַּ֣עַם אֶחָ֑ת כֹּ֥ה תַעֲשֶׂ֖ה שֵׁ֥שֶׁת יָמִֽים׃וְשִׁבְעָ֣ה כֹהֲנִ֡ים יִשְׂאוּ֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְר֤וֹת הַיּֽוֹבְלִים֙ לִפְנֵ֣י הָאָר֔וֹן וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י תָּסֹ֥בּוּ אֶת־הָעִ֖יר שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְהַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּשּׁוֹפָרֽוֹת׃וְהָיָ֞ה בִּמְשֹׁ֣ךְ ׀ בְּקֶ֣רֶן הַיּוֹבֵ֗לבשמעכםכְּשָׁמְעֲכֶם֙אֶת־ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר יָרִ֥יעוּ כָל־הָעָ֖ם תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וְנָ֨פְלָ֜ה חוֹמַ֤ת הָעִיר֙ תַּחְתֶּ֔יהָ וְעָל֥וּ הָעָ֖ם אִ֥ישׁ נֶגְדּֽוֹ׃וַיִּקְרָ֞א יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ אֶל־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם שְׂא֖וּ אֶת־אֲר֣וֹן הַבְּרִ֑ית וְשִׁבְעָ֣ה כֹֽהֲנִ֗ים יִשְׂאוּ֙ שִׁבְעָ֤ה שֽׁוֹפְרוֹת֙ יוֹבְלִ֔ים לִפְנֵ֖י אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃ויאמרווַיֹּ֙אמֶר֙אֶל־הָעָ֔ם עִבְר֖וּ וְסֹ֣בּוּ אֶת־הָעִ֑יר וְהֶ֣חָל֔וּץ יַעֲבֹ֕ר לִפְנֵ֖י אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃וַיְהִ֗י כֶּאֱמֹ֣ר יְהוֹשֻׁעַ֮ אֶל־הָעָם֒ וְשִׁבְעָ֣ה הַכֹּהֲנִ֡ים נֹשְׂאִים֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְר֤וֹת הַיּֽוֹבְלִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה עָבְר֕וּ וְתָקְע֖וּ בַּשּֽׁוֹפָר֑וֹת וַֽאֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה הֹלֵ֖ךְ אַחֲרֵיהֶֽם׃וְהֶחָל֣וּץ הֹלֵ֔ךְ לִפְנֵי֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔יםתקעותֹּקְעֵ֖יהַשּֽׁוֹפָר֑וֹת וְהַֽמְאַסֵּ֗ף הֹלֵךְ֙ אַחֲרֵ֣י הָאָר֔וֹן הָל֖וֹךְ וְתָק֥וֹעַ בַּשּׁוֹפָרֽוֹת׃וְאֶת־הָעָם֩ צִוָּ֨ה יְהוֹשֻׁ֜עַ לֵאמֹ֗ר לֹ֤א תָרִ֙יעוּ֙ וְלֹֽא־תַשְׁמִ֣יעוּ אֶת־קוֹלְכֶ֔ם וְלֹא־יֵצֵ֥א מִפִּיכֶ֖ם דָּבָ֑ר עַ֠ד י֣וֹם אָמְרִ֧י אֲלֵיכֶ֛ם הָרִ֖יעוּ וַהֲרִיעֹתֶֽם׃וַיַּסֵּ֤ב אֲרוֹן־יְהוָה֙ אֶת־הָעִ֔יר הַקֵּ֖ף פַּ֣עַם אֶחָ֑ת וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיָּלִ֖ינוּ בַּֽמַּחֲנֶֽה׃וַיַּשְׁכֵּ֥ם יְהוֹשֻׁ֖עַ בַּבֹּ֑קֶר וַיִּשְׂא֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת־אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃וְשִׁבְעָ֣ה הַכֹּהֲנִ֡ים נֹשְׂאִים֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְר֜וֹת הַיֹּבְלִ֗ים לִפְנֵי֙ אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה הֹלְכִ֣ים הָל֔וֹךְ וְתָקְע֖וּ בַּשּׁוֹפָר֑וֹת וְהֶחָלוּץ֙ הֹלֵ֣ךְ לִפְנֵיהֶ֔ם וְהַֽמְאַסֵּ֗ף הֹלֵךְ֙ אַֽחֲרֵי֙ אֲר֣וֹן יְהוָ֔ההולךהָל֖וֹךְוְתָק֥וֹעַ בַּשּׁוֹפָרֽוֹת׃וַיָּסֹ֨בּוּ אֶת־הָעִ֜יר בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ פַּ֣עַם אַחַ֔ת וַיָּשֻׁ֖בוּ הַֽמַּחֲנֶ֑ה כֹּ֥ה עָשׂ֖וּ שֵׁ֥שֶׁת יָמִֽים׃וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וַיַּשְׁכִּ֙מוּ֙ כַּעֲל֣וֹת הַשַּׁ֔חַר וַיָּסֹ֧בּוּ אֶת־הָעִ֛יר כַּמִּשְׁפָּ֥ט הַזֶּ֖ה שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים רַ֚ק בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא סָבְב֥וּ אֶת־הָעִ֖יר שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃וַיְהִי֙ בַּפַּ֣עַם הַשְּׁבִיעִ֔ית תָּקְע֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים בַּשּׁוֹפָר֑וֹת וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֤עַ אֶל־הָעָם֙ הָרִ֔יעוּ כִּֽי־נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם אֶת־הָעִֽיר׃וְהָיְתָ֨ה הָעִ֥יר חֵ֛רֶם הִ֥יא וְכָל־אֲשֶׁר־בָּ֖הּ לַֽיהוָ֑ה רַק֩ רָחָ֨ב הַזּוֹנָ֜ה תִּֽחְיֶ֗ה הִ֚יא וְכָל־אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֣הּ בַּבַּ֔יִת כִּ֣י הֶחְבְּאַ֔תָה אֶת־הַמַּלְאָכִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שָׁלָֽחְנוּ׃וְרַק־אַתֶּם֙ שִׁמְר֣וּ מִן־הַחֵ֔רֶם פֶּֽן־תַּחֲרִ֖ימוּ וּלְקַחְתֶּ֣ם מִן־הַחֵ֑רֶם וְשַׂמְתֶּ֞ם אֶת־מַחֲנֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ לְחֵ֔רֶם וַעֲכַרְתֶּ֖ם אוֹתֽוֹ׃וְכֹ֣ל ׀ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב וּכְלֵ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ וּבַרְזֶ֔ל קֹ֥דֶשׁ ה֖וּא לַֽיהוָ֑ה אוֹצַ֥ר יְהוָ֖ה יָבֽוֹא׃וַיָּ֣רַע הָעָ֔ם וַֽיִּתְקְע֖וּ בַּשֹּֽׁפָר֑וֹת וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הָעָ֜ם אֶת־ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֗ר וַיָּרִ֤יעוּ הָעָם֙ תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַתִּפֹּ֨ל הַֽחוֹמָ֜ה תַּחְתֶּ֗יהָ וַיַּ֨עַל הָעָ֤ם הָעִ֙ירָה֙ אִ֣ישׁ נֶגְדּ֔וֹ וַֽיִּלְכְּד֖וּ אֶת־הָעִֽיר׃וַֽיַּחֲרִ֙ימוּ֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר בָּעִ֔יר מֵאִישׁ֙ וְעַד־אִשָּׁ֔ה מִנַּ֖עַר וְעַד־זָקֵ֑ן וְעַ֨ד שׁ֥וֹר וָשֶׂ֛ה וַחֲמ֖וֹר לְפִי־חָֽרֶב׃וְלִשְׁנַ֨יִם הָאֲנָשִׁ֜ים הַֽמְרַגְּלִ֤ים אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ אָמַ֣ר יְהוֹשֻׁ֔עַ בֹּ֖אוּ בֵּית־הָאִשָּׁ֣ה הַזּוֹנָ֑ה וְהוֹצִ֨יאוּ מִשָּׁ֤ם אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּעְתֶּ֖ם לָֽהּ׃וַיָּבֹ֜אוּ הַנְּעָרִ֣ים הַֽמְרַגְּלִ֗ים וַיֹּצִ֡יאוּ אֶת־רָ֠חָב וְאֶת־אָבִ֨יהָ וְאֶת־אִמָּ֤הּ וְאֶת־אַחֶ֙יהָ֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָ֔הּ וְאֵ֥ת כָּל־מִשְׁפְּחוֹתֶ֖יהָ הוֹצִ֑יאוּ וַיַּ֨נִּיח֔וּם מִח֖וּץ לְמַחֲנֵ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃וְהָעִ֛יר שָׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ וְכָל־אֲשֶׁר־בָּ֑הּ רַ֣ק ׀ הַכֶּ֣סֶף וְהַזָּהָ֗ב וּכְלֵ֤י הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ וְהַבַּרְזֶ֔ל נָתְנ֖וּ אוֹצַ֥ר בֵּית־יְהוָֽה׃וְֽאֶת־רָחָ֣ב הַ֠זּוֹנָה וְאֶת־בֵּ֨ית אָבִ֤יהָ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ֙ הֶחֱיָ֣ה יְהוֹשֻׁ֔עַ וַתֵּ֙שֶׁב֙ בְּקֶ֣רֶב יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י הֶחְבִּ֙יאָה֙ אֶת־הַמַּלְאָכִ֔ים אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יְהוֹשֻׁ֖עַ לְרַגֵּ֥ל אֶת־יְרִיחֽוֹ׃וַיַּשְׁבַּ֣ע יְהוֹשֻׁ֔עַ בָּעֵ֥ת הַהִ֖יא לֵאמֹ֑ר אָר֨וּר הָאִ֜ישׁ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָקוּם֙ וּבָנָ֞ה אֶת־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ אֶת־יְרִיח֔וֹ בִּבְכֹר֣וֹ יְיַסְּדֶ֔נָּה וּבִצְעִיר֖וֹ יַצִּ֥יב דְּלָתֶֽיהָ׃וַיְהִ֥י יְהוָ֖ה אֶת־יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיְהִ֥י שָׁמְע֖וֹ בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מדוע החרים יהושע את יריחו?

הקדמה

ביום השביעי להקפת יריחו - לפני נפילת חומתה ציווה יהושע את העם: "והיתה העיר חרם, היא וכל אשר בה לד'" (ו, יז).

כשמתבוננים בחרם רואים שהוא כולל חמישה מרכיבים:

  1. הקדשת המתכות: "וכל כסף וזהב וכלֵי נחֹשת וברזל קֹדש הוא לד', אוצר ד' יבוא" (שם, יט).
  2. הריגת האנשים: "ויחרימו את כל אשר בעיר, מאיש ועד אשה, מנער ועד זקן... לפי חרב" (שם, כא).
  3. הריגת בעלי החיים: "ויחרימו את כל אשר בעיר... ועד שור ושה וחמור לפי חרב" (שם).
  4. שריפת העיר ושללה: "והעיר שרפו באש, וכל אשר בה" (שם, כד).
  5. איסור בנייתה: "וישבע יהושע בעת ההיא לאמר: ארור האיש לפני ד' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו, בבכֹרו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה" (שם, כו).

נשאלת השאלה: מדוע החרים יהושע את יריחו?

נאמרו על כך טעמים רבים בדברי חז"ל ובמפרשים, ומתוכם ניתן ללמוד לקחים רבים לדורות.

את הטעמים שבדברי חז"ל ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות: האחת מצד הקדושה, והשנייה מצד ביעור הע"ז שהיתה בה.

א. מצד הקדושה

המפרשים כתבו שלושה טעמים להחרמת יריחו מצד הקדושה:

1. רש"י כתב על הפסוק "והיתה העיר חרם" - "הֶקְדֵש, כי היום שבת קֹדש, וראוי להיות קֹדש שלל הנשלל בו".

2. רד"ק הביא את טעמו של רש"י, וכן הביא טעם נוסף: "אמר יהושע: יריחו - כיבושה תחילה לארץ ישראל. נוציאנה תרומה, כאשה הזאת שמפרשת חלתה מתחילת עיסתה". שני הטעמים הללו מקורם בדברי חז"ל.

יש לשאול: מדוע אמרו חז"ל שעשו את יריחו דווקא כחלה, ולא כתרומה, או כבכורים? והרי הדבר הראשון שמפרישים הוא בכורים, ואחר כך תרומה גדולה, ואילו בחלה מתחייבים רק כאשר עושים עסה!

כתב המהרז"ו שם, שבחלה התחייבו מיד בכניסתם לארץ, ואילו בתרומה ובבכורים התחייבו רק אחרי ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה.

3. המלבי"ם כתב:

ויען שהכבוש יהיה בנס על ידי ד', ראוי ששללה יהיה הקדש לד' הכובש". מקור דבריו הוא באברבנאל שכתב: "דעתי שהמלאך צוהו בשם ד': 'של נעלך מעל רגלך, כי המקום אשר אתה עומד עליו קֹדש הוא', וחרם וקֹדש אחד הוא, ולכן אמר שחרם יהיה. וראוי היה שיהיה כן, כי אם היה לד' הישועה, איך ישראל ישללו בה שלל? אשר הוריש ד' יתברך בנס ופלא מבלי יד אדם, לא היה מהראוי שישלול אדם שלל.

לפי שלושת הפירושים הללו החרים יהושע את יריחו בגלל הקדושה: או קדושה הנובעת מחמת היום - שבת קדש, או קדושה הנובעת מחמת המקום - היות יריחו העיר הראשונה, או מחמת הנס.

יסודם של שלושת הפירושים הרואים בחרם משמעות של קדושה הוא כנראה הפסוק בספר ויקרא "כל חרם קֹדש קדשים הוא לד'" (ויקרא כז, כח). אולם, יש לשאול על כל שלושת הפירושים שאין הם מסבירים את כל פרטי החרם, אלא רק את המרכיב הראשון - הקדשת המתכות - אם מצד שהן התקדשו בקדושת השבת, אם מצד שהן התקדשו בקדושת הראשית, ואם מצד שהן התקדשו מכוח הנס. אך טעמים אלו אינם מסבירים את ארבעת המרכיבים האחרים - הריגת האנשים, הריגת בעלי החיים, שריפת העיר ושללה ואיסור בנייתה. שהרי מצד קדושתה של יריחו היה ראוי שכל אשר בה יבוא לאוצר ד', כמו המתכות!

אמנם את הריגת האנשים אפשר להסביר שהיא נעשתה לא בגלל החרם המיוחד שנהג ביריחו, אלא מפני שכך הדין בכל ערי ארץ כנען, כאמור בתורה: "רק מערי העמים האלה אשר ד' אלקיך נֹתן לך נחלה לא תְחַיֶה כל נשמה" (דברים כ, טז). אך שלושת המרכיבים הנוספים - הריגת בעלי החיים, שריפת העיר ושללה ואיסור בנייתה אינם מוסברים עדיין.

מכח שאלה זו ביארו חז"ל והמפרשים טעמים אחרים.

ב. ביעור העבודה זרה שהיתה בעיר

במדרש תנחומא (נשא כח) אמרו חז"ל: "אמר רבי ברכיה הכהן ברבי: כעיר הנידחת עשאה, ועיר הנידחת אסורה בהנאה, שנאמר: 'ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל, לד' אלקיך' (דברים יג, יז)".

יש לציין שהמדרש הביא רק את הפסוק המתייחס לשריפת עיר הנידחת, אבל נראה שכוונתו להסביר לא רק ענין זה, אלא את כל ארבעת עניני ההשמדה שנהגו ביריחו, שכן בעיר הנידחת נאמרו כל ארבעת הענינים הללו:

  1. הריגת האנשים: "הכה תכה את יֹשבי העיר ההִוא לפי חרב" (שם, טז).
  2. הריגת בעלי החיים: "החרם אֹתה ואת כל אשר בה ואת בהמתה, לפי חרב" (שם).
  3. שריפת העיר ושללה: "ואת כל שללה תקבֹץ אל תוך רחֹבה, ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל, לד' אלקיך" (שם, יז).
  4. איסור בנייתה: "והיתה תל עולם, לא תבנה עוד" (שם).

על פי זה מובן יותר מדוע אמר רבי ברכיה שיהושע נהג ביריחו כדין עיר הנידחת, שכן כל ארבעת הענינים הנזכרים בעיר הנידחת נהגו ביריחו!

יש להדגיש שאין הכוונה שיריחו היתה עיר הנידחת. שהרי עיר הנידחת היא עיר שתושביה בני ישראל (דברים יג, יג-טו), ולא עיר שתושביה גויים. אלא הכוונה היא שכשם שלגבי עיר שתושביה הישראלים עבדו עבודה זרה ציוותה התורה להשמיד את כל אשר בה, כך נהג יהושע לגבי יריחו, לריבוי העבודה זרה שהיה בה. ואכן רבי ברכיה אמר: "כעיר הנידחת עשאה", ולא אמר: "עיר הנידחת היא".

סיכום

נאמרו ארבעה טעמים מדוע החרים יהושע את יריחו:

א. שלושה טעמים מצד קדושתה של יריחו, שמסבירים את הקדשת המתכות:

  1. מפני שיריחו נכבשה בשבת, ושבת היא קדש, הקדיש יהושע את יריחו.
  2. מפני שיריחו נכבשה ראשונה, עשאה יהושע כחלה, שניתנת לכהן.
  3. מפני שיריחו נכבשה בדרך נס, אין ראוי להנות ממנה, אלא להקדישה לד'.

ב. טעם נוסף שמסביר את ארבעת המרכיבים הנוספים בחרם: הריגת האנשים, הריגת בעלי החיים, שריפת העיר ושללה, ואיסור בנייתה של יריחו: מפני שביריחו היה ריבוי עבודה זרה עשאוה כעיר הנידחת, שלא יהנו משללה.

סיום

יהושע, המנהיג הגדול של עם ישראל, רצה לחנך את עם ישראל לזכור שד' עושה לנו נסים, ועלינו לתלות את כל בטחוננו בו, ולקיים את כל המצוות.

במיוחד רצה יהושע לחזק מצוות מסוימות:

שמירת השבת, ששקולה ככל התורה, והיה חשש שבני ישראל יזלזלו בה, מפני שכעת נלחמו בשבת.

הפרשת חלה, שנתחייבו בה כבר עכשיו בכניסתם לארץ, עוד לפני שאר המצוות התלויות בארץ, שהתחייבו בהן רק כעבור ארבע עשרה שנה.

התרחקות מעבודה זרה, שהיא היפך כל התורה.

[ועיין בהרחבה במאמרי זה בספרי "הדר הנביאים"]

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך